בוחבוט נ' הכשרת הישוב בע"מ ואח'

פסק דין

בדקתי ושקלתי היטב את הרושם שעשה עלי כל אחד מהעדים שהעידו בפניי ואת מידת המהימנות

שיכול ומוכן אני לייחס לדברי כל אחד מהם, הגעתי בסופו של דבר הגעתי למסקנה שהעדויות של התובע ונתבע 2 מהימנות עליי ואני מייחס לה את מלוא המשקל.

ולכן על יסוד עדותם אני קובע כי קנה התובע מכונית הונדה אקורד, ומכר את רכב ההונדה סיוויק שלו. את העסקה ביצע בתל אביב, הוא פנה בטלפון אל הנתבע 2 שיעשה לו ביטוח חובה ואומנם הנתבע 2, עשה לתובע ביטוח חובה למכונית האקורד.

כעבור יום או מספר ימים הגיע התובע למשרדו של הנתבע 2 וביקש ממנו לעשות לו פוליסת ביטוח מקיף לגבי רכב הונדה אקורד.

הנתבע 2, קיבל את בקשתו של התובע, וקיבל מהנתבע 4 שיקים על סך 700 ₪ כל אחד. ביום 9.3. מילא הנתבע 2 טופס הצעת ביטוח אשר הייתה מיועדת לכריתת חוזה ביטוח בין התובע לבין הנתבעת 1. מקבל אני את הסברו של הנתבע 2 שכאשר הוא ממלא הצעות ביטוח הוא פועל כשלוחו של הנתבעת ולפעמים מעביר את הצעת הביטוח אפילו שבועיים לאחר שההצעה נתקבלה.

בלילה שבין 10 ל-11 במרץ, 2009, אירע התאונה נשוא משפט זה.

למחרת שלח הנתבע 2, את הצעת הביטוח לסוכנות החיתום קפלן. חברת הביטוח מסרבת לשלם לתובע את נזקו בגין התאונה, בטענה שביום התאונה דהיינו בלילה שבין ה-1 ל-11 לא היה לו ביטוח תקף למרות שהוצאה לו פוליסת ביטוח מקיף שבה נרשם שתוקף הביטוח הוא מיום 9.3.09 ועוד צויין שהפוליסה הוצאה ב-15.3.09. וזאת מן הטעם שחברת הביטוח טוענת שהייתה קנוניה בין התובע לנתבע 2, ותלונה זו התבטאה בכך שהם הגישו הצעת ביטוח לאחר התאונה כדי שיהיה כיסוי לתאונה למרות שלא היה ביטוח.

והשאלה היא האם בעניין זה היה ביטוח בר תוקף ביום התאונה.

בסעיף 33 (א) לחוק חוזה ביטוח נאמר: "לעניין המשא ומתן לקראת כריתות חוזה ביטוח יראו את סוכן הביטוח כשולחו של המבטח. זולת אם פעל כשולחו של המבוטח לפי דרישתו בכתב". בעניין שבפני לא פעל הנתבע 2 כשולחו של התובע אלא בעניין זה הוא פעל כשלוח של חברת הביטוח.

כפי שכבר קבעתי התובע ביקש מהנתבע 2 שיוציא לו ביטוח מקיף ואף שילם לו בגין ביטוח זה, ב-4 שיקים. והנתבע 2 הסכים לבצע פעולה זו של כריתת חוזה ביטוח, הוא אף מילא את ההצעה של חוזה הביטוח ביום 9.3.09.

בנסיבות אלו יש לראות את הפעולות שנעשו בעניין זה, כאילו נעשו על ידי חברת הביטוח, וזאת מאחר שהנתבע 2 היה שלוח של הנתבעת 1- חברת הביטוח, ולכן מבחינת התובע, היה לתובע ביום התאונה, ביטוח תקף ובר כיסוי מטעם הנתבעת הכשרת הישוב, ולכן על הנתבעת לפצות את התובע בגין כל נזק שהיה לרכבו, כאשר מסכום זה יש להפחית את סכום השתתפות העצמית.

כפי שציינתי קיבלתי את דברי הנתבע 2 שלא אחת הוא מקבל הצעות ביטוח ושולח אותן רק כעבור שבוע או שבועיים, וחברת הביטוח מוציאה עבור הלקוחות של הנתבעת 1 פוליסות ביטוח לפי התאריך של הצעת הביטוח. ומאחר שלא קורה שום דבר, העניין תקף. אלא שפה אירעה תאונה, אך שוכנעתי שלא הייתה כל קנוניה בין התובע לבין הנתבע 2, בקשר לפוליסת הביטוח נשוא משפט זה, ולא הייתה כל תרמית, לא מצד התובע, ולא מצד הנתבע 2, בקשר לפוליסה נשוא משפט זה. גם התובע וגם הנתבע 2 פעלו בעניין זה בתום לב ולכן הצעת הביטוח שנערכה על ידי הנתבע 2 לבקשת התובע, מחייבת את הנתבעת על פי האמור, מאחר שהנתבע 2 הוא שלוח שלה וזאת על פי האמור בסעיף 33 לחוק חוזה ביטוח.

כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע נזק ישיר בסכום של 12,320 ₪.

הנתבע גם שילם לשמאי סך של 500 ₪.

בגין ירידת ערך אני פוסק לתובע סך של 500 ₪.

סה"כ על הנתבעת 1 לשלם לתובע סך של 13,320 ₪, כאשר סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 11.3.09 ועד למועד התשלום המלא בפועל.

כמו כן, תשלם הנתבעת 1 לתובע ביחד ולחוד הוצאות משפט ואגרת משפט בסך של 300 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

מהסכום שנפסק לתובע יש לנכות את סכום ההשתתפות העצמית הקיימת בפוליסה.

זכות ערעור תוך 15 יום בבית משפט מחוזי בבאר שבע.